החלטה בתיק רע"א 24817-02-13

1.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

2.         בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת מירב קלמפנר-נבון) מיום 29/10/02 בתיק 57412-03-11, לפיה הורתה על ביטול פסק דין שניתן לאחר שלא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם המבקש כתובע, והתנתה המשך ההליכים בתיק בהפקדת הוצאות בסך של 10,000 ש"ח בקופת בית משפט השלום, וזאת עד ליום 13/2/13.

3.         כאמור, לא נתבקשה תשובה לבקשה, ואין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא הן בשל העובדה שבמהותה של הבקשה, המדובר בבקשת רשות ערעור המתייחסת להטלת הוצאות משפט - ובנושא זה יש לדחות את הבקשה על הסף בהסתמך על צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 ס"ק (8), והן מן הטעם שבדין הבהירה הערכאה הדיונית שהטעם שהועלה על ידי המבקש בניסיון להסביר את אי הגשת התצהיר במועד, אין בו כדי להצדיק אי עמידה במועדים שנקבעו על ידי בית המשפט.

            למעשה, ניתן היה כאמור לדחות את הבקשה על הסף, ובכך לסיים את ההחלטה.

למרות האמור, יש בדעתי לפרט נימוקים נוספים המצדיקים דחיית הבקשה.

4.         התביעה שהוגשה על ידי המבקש היא תביעה לתשלום נזקי גוף בשל תאונה שארעה, כאשר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה אם מדובר בתאונת דרכים או  בתאונת עבודה, שהיא בגדר עוולה לפי פקודת הנזיקין.

            בשל המחלוקת האמורה, וכדי לאפשר ניהולו של הדיון המקדמי באופן התואם את העילה, הורה בית המשפט על הגשת תצהיר בתוך 14 ימים ממועד מתן החלטה שניתנה ביום 29/10/12.

            כדי לבדוק אם הוגש תצהיר במועד, ואם ניתן להתקדם בתיק לגופו, קבע בית משפט קמא את התיק לתזכורת פנימית ליום 15/11/12. עד לאותו מועד לא הוגש תצהיר ואף לא הוגשה בקשה להאריך המועד להגשתו.

            למרות האמור, לא מחק בית המשפט את התביעה על הסף, כבר באותו מועד.

            בית משפט השלום חזר ונדרש לבדוק, אם הוגש התצהיר במועדים נוספים. על פי החלטות נוספות של הערכאה הדיונית, המשיך בית המשפט והזכיר למבקש החובה להגיש תצהיר. ניתנו החלטות: ב-15/11/12, ב-25/11/12, ב-5/12/12 וב-12/12/12. למרות ההחלטות החוזרות, לא הוגש התצהיר.

            לכן, ביום 17/12/12 - לאחר שהמבקש הוזהר כי יש בדעתו של בית המשפט לשקול דחיית התביעה או מחיקתה - הורה על מחיקת התביעה.

5.         ביום 28/12/12 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין.

            ב"כ המשיבה 2 התנגד לבקשה.

למרות האמור, החליט בית המשפט להיעתר לבקשת הביטול, בכפוף להטלת הוצאות, שהיה מקום להטילן, במיוחד בשל הארכת הדיון בבית המשפט, ואי ציות להחלטות של בית המשפט.

6.         בבקשה בפניי טוען המבקש כנגד סכום ההוצאות הגבוה לטענתו, שהוטל עליו, כדי לכסות הוצאות שהיו למשיבים, ולטענתו, לא היו להם הוצאות כאלה, וככל שהיו הרי שהם מזעריים.

            עוד טען המבקש, כי ההוצאות אינן יחסיות כלל להוצאות שנגרמו למי מן המשיבים, וכי הם בגדר עונשיות, וגם מטעם זה לא היה מקום לפסוק אותן.

7.         חסד עשה בית משפט קמא עם המבקש משמצא לנכון לחזור ולהאריך את המועדים להגשת התצהיר, וגם ההוצאות בהן חויב המבקש ראויות, והסכום שבו חויב אינו חריג לאור התמשכות ההליכים על ידו.

            משנקבע מועד לדיון על ידי בית המשפט על המבקש היה לציית לו, ובוודאי שאין הוא יכול לעשות דין לעצמו ולהתעלם מהחלטת בית המשפט ולא להגיש בקשה למתן ארכה.

על המבקש היה לבדוק אם יוכל להגיש תצהיר בתוך 14 ימים במועד מתן ההחלטה על ידי בית המשפט ביום 29/10/12, וככל שסבר שלא יוכל לעמוד במועד שנקבע, עליו היה להודיע על כך לבית המשפט עובר למועד מתן ההחלטה.